בשבוע האחרון הספקתי לקרוא שני ספרים מיוחדים במינם והרגשתי צורך לחלוק
עמכם במטרה לקרוא את דעתם של אלו שקראו אחד מהם או במקרה את שניהם. אל הספר
קלאס (ראז'ואלה בספרדית Rayuela) מאת חוליו קורטאסר הגעתי באקראי תוך רפרוף על פני מדפי הספרים בספריה.
"קלאס" יכול להיקרא לפחות בשני אופנים: אפשרות אחת היא לקוראו לפי הסדר, מפרק 1 ועד פרק 56, כששאר הפרקים (מפרק 57 ועד פרק 155) אינם רלוונטיים בקריאה זו. האפשרות השנייה היא לקרוא את הרומן "באופן פעיל", לפי טבלת ההתמצאות שהוסיף המחבר בתחילת הספר, בדילוגים, כשהפרק הראשון הוא פרק 73; בסוף כל פרק עוברים לבא אחריו לפי הטבלה ולא לפי הסדר הלינארי.
קורטאסר הושפע רבות מהסוריאליזם, וסוגה זו נוכחת מאוד ברומן. הספר רצוף במאות אזכורים של נגני ג'אז, זמרים ויצירות מוזיקליות, סופרים ויצירות ספרותיות, בודהיזם, פילוסופיה, אזכורים מהמיתולוגיה ומהתרבות הקלאסית ועוד. בכך הוא נחשב בעיני מבקרים רבים כלקסיקון התרבותי של המחצית הראשונה של המאה ה-20.
קורטאסר המציא ברומן מילים חדשות והשתמש במשלבים לשוניים מגוונים של ספרות ולשון דיבור. כן שיבץ בטקסט שגיאות כתיב מכוונות, ומשפטים שלמים בשפות אחרות (צרפתית, לטינית, איטלקית, אנגלית, גרמנית ושוודית).
הסופר הרכיב בספר מבנים ספרותיים באופן ייחודי שאינו מקובל כל כך גם כיום. למשל, הוא חיבר פרק הכתוב בשורות לסירוגין ומכיל למעשה שני פרקים יחד, כשעל הקורא להתאמץ ולפענח איך לקוראו ב"קריאה פעילה". פרק אחר בספר כולל טקסט שרובו מורכב ממילים שקורטאסר המציא, ובכל זאת יכולים הקוראים להבין במה הדברים אמורים. מקור
סיפור העלילה הבנאלית המתרחשת ברובה בפריז, של עידן הסוריאליזם הפך לספר חובה בקרב הדור הצעיר של קוראי הספרדית. אולי בזכות האשליה שהקנה להם הסופר על בריחה ממציאות המשטרים הרודנים שניהלו את מדינות אמריקה הלטינית.
שמו של הספר ניתן ע"ש משחק הקלאס שאותו כל ילדי העולם משחקים ברחובות בו על השחקנים לדלג מריבוע (אדמה), למשולש, למלבן ולחצי עיגול (השמיים) תוך הסתייעות באבן שטוחה המוליכה את השחקנים מנקודה לנקודה. המחבר מנחה את הקוראים לדלג בין הפרקים כפי שמדלגים ימינה ושמאלה כשמשחקים קלאס.
אוקצור אולי בשל התרגום, אולי בשל השינויים שחלו בעולם, קריאת הספר, לא גרמה לי לאורגזמה אפלטונית כפי שכותבים מבקרי הספר. ועל כן איני ממליץ לכם לקרוא אותו. הבאתי את ההקדמה של עורך הסדרה בעברית שממש משתפך ומשבח את הספר ואת סגנונו.
כעת נעבור לספר שקראתי במקביל השטן בעיר הלבנה מאת אריק לארסון.
אל הספר התוודעתי בעקבות צפייה בערוץ ההיסטוריה בתוכנית שסוקרת פשיעות מפורסמות. בתוכנית סופר על רוצח סדרתי בשם הולמס (שניכס לו את השם ע"ש גיבורו של קונאן דויל שרלוק הולמס) שהיה מכונת מוות אימתנית ובמהלך מספר שנים רצח כ 200 נפשות רובן נשים. נכנסתי לספריה שאלתי את הספר וקראתיו במרתון קריאה. הספר מתאר שתי עלילות ראשיות המתנהלות במקביל. את תאורי מעלליו של הפושע הולמס ובמקביל את הקמת היריד העולמי בשיקגו של שנת 1893היריד נקבע לזכר 400 שנה לגילוי אמריקה ע"י קולומבוס. להזכירכם בני האדם אוהבים להסתובב להתחכך, לראות ולהראות ובאותם ימים הירידים ספקו לחם ושעשועים. גם סגנון התצוגות והמופעים היו זהים בין פריז לשיקגו. לדוגמא המופע של באפאלו ביל שהציג מופע וודביל.
בשנת 1889 התקיימה התערוכה העולמית בפריז לכבוד מאה שנים לפרוץ המהפכה הצרפתית. תערוכת פריז התפרסמה בעיקר, בזכות מגדל אייפל שהוקם לכבודה.
בספר מסופר על קצה המזלג על התככים והפוליטיקות שהתנהלו בארה"ב לגבי מיקום התערוכה העולמית של שנת 1893 ולבסוף נבחרה העיר שיקגו. תאור תכנון והקמת הפרוייקט הגרנדיוזי תוך אילוצי תקציב וזמן הינם אולי בצפר מצוין למתכננים לכן אני ממליץ לקרוא ולהבין שבעצם אין חדש תחת השמש. תמיד ימצאו אלו שרק יחבלו בכל פרוייקט ויערימו קשיים.
מקריאת הספר ניתן ללמוד על עוצמתה של האומה האמריקאית שמסוגלת לבצע ולהוציא לפועל כל חלום. אדריכל הנוף של התערוכה (מעצב ומבצע הסנטרל פארק בניו יורק) קבל ששנתיים וחצי אינם מספיקים בכדי להפוך את אדמת הביצות מסביב לאגם לפארק, כמובן שהפרוייקט הושלם לשביעות רצונו של אדריכל הנוף. מנהל הפרוייקט דניאל ברנהם ושותפו הארכיטקט ג'ון רוט תכננו, עיצבו, הניעו ופקחו על עשרות קבלנים ואלפי עובדים ופתחו את התערוכה העולמית של שנת 1893 בזמן על אף הקשיים. דניאל ברנהם שיחק לו מזלו בדמות מהנדס גאון שהפך את חזונו להקים גלגל ענק שיאפיל על מגדל האייפל ויהווה את האטרקציה של התערוכה.
הגלגל תוכנן במטרה להתחרות במגדל אייפל שהוקם עבור התערוכה העולמית של פריז (1889).[1] הגלגל, ששקל כ-2,000 טונות, היה המתקן הגדול בתערוכה והונע על ידי שני מנועי קיטור, שהספק כל אחד 1,000 כוחות סוס. בגלגל היו 36 תאי נוסעים שכל אחד מהם היה בגודל אוטובוס שבכל אחד יכלו לנסוע 60 נוסעים (20 יישובים ו-40 עומדים), ובסה"כ 2,160 נוסעים. הגלגל היה מבנה הפלדה הגדול ביותר שניצוק באותה עת, ובשל גובהו - 26 קומות - היה אחד המבנים הגבוהים בעולם (אולם רבע מגובה מגדל אייפל).
הגלגל השלים סיבוב ב-20 דקות, ועלות הנסיעה בגלגל הייתה חצי דולר אמריקאי.
לאחר סיום היריד הועבר הגלגל ליריד נוסף, בשנת 1904 הועבר ליריד שנערך בסנט לואיס ולבסוף הושמד על ידי פיצוץ באותה שנה. מקור
שיקגו כונתה העיר השחורה בעיקר בשל הסירחון והזוהמה שהיו חלק מתעשיית הבשר שהוקמה בה והיוו חלק מהפולקלור של סוף המאה ה 19. אזור התערוכה העולמית כונה העיר הלבנה בשל הניקיון והמודרניזציה ששררו בו.
מענין לענין באותו ענין, אני ממליץ לקרוא את "הג'ונגל" מאת אפטון סינקלר בספר זה סינקלר מציג את תנאי העבודה והמחיה הקשים של העובדים במפעלי הבשר בשיקגו (העיר השחורה).
בשנת 1906 לא הסכים שום מו"ל להוציא לאור את הג'ונגל ואפטון סינקלר הוציאו לאור על חשבונו. עם הופעתו עורר הספר סערה ציבורית שאילצה את ממשלת ארצות-הברית לפתוח בחקירה ובעקבותיה לחוקק חוקים מתקדמים בכל הנוגע לתעשיית המזון. ספר זה גם ביסס את מעמדו של סינקלר כלוחם ללא חת לזכויותיו של האדם העובד. מקור
*ממליץ לקרוא את כל ספריו של אפטון סינקלר.
"קלאס" יכול להיקרא לפחות בשני אופנים: אפשרות אחת היא לקוראו לפי הסדר, מפרק 1 ועד פרק 56, כששאר הפרקים (מפרק 57 ועד פרק 155) אינם רלוונטיים בקריאה זו. האפשרות השנייה היא לקרוא את הרומן "באופן פעיל", לפי טבלת ההתמצאות שהוסיף המחבר בתחילת הספר, בדילוגים, כשהפרק הראשון הוא פרק 73; בסוף כל פרק עוברים לבא אחריו לפי הטבלה ולא לפי הסדר הלינארי.
קורטאסר הושפע רבות מהסוריאליזם, וסוגה זו נוכחת מאוד ברומן. הספר רצוף במאות אזכורים של נגני ג'אז, זמרים ויצירות מוזיקליות, סופרים ויצירות ספרותיות, בודהיזם, פילוסופיה, אזכורים מהמיתולוגיה ומהתרבות הקלאסית ועוד. בכך הוא נחשב בעיני מבקרים רבים כלקסיקון התרבותי של המחצית הראשונה של המאה ה-20.
קורטאסר המציא ברומן מילים חדשות והשתמש במשלבים לשוניים מגוונים של ספרות ולשון דיבור. כן שיבץ בטקסט שגיאות כתיב מכוונות, ומשפטים שלמים בשפות אחרות (צרפתית, לטינית, איטלקית, אנגלית, גרמנית ושוודית).
הסופר הרכיב בספר מבנים ספרותיים באופן ייחודי שאינו מקובל כל כך גם כיום. למשל, הוא חיבר פרק הכתוב בשורות לסירוגין ומכיל למעשה שני פרקים יחד, כשעל הקורא להתאמץ ולפענח איך לקוראו ב"קריאה פעילה". פרק אחר בספר כולל טקסט שרובו מורכב ממילים שקורטאסר המציא, ובכל זאת יכולים הקוראים להבין במה הדברים אמורים. מקור
סיפור העלילה הבנאלית המתרחשת ברובה בפריז, של עידן הסוריאליזם הפך לספר חובה בקרב הדור הצעיר של קוראי הספרדית. אולי בזכות האשליה שהקנה להם הסופר על בריחה ממציאות המשטרים הרודנים שניהלו את מדינות אמריקה הלטינית.
שמו של הספר ניתן ע"ש משחק הקלאס שאותו כל ילדי העולם משחקים ברחובות בו על השחקנים לדלג מריבוע (אדמה), למשולש, למלבן ולחצי עיגול (השמיים) תוך הסתייעות באבן שטוחה המוליכה את השחקנים מנקודה לנקודה. המחבר מנחה את הקוראים לדלג בין הפרקים כפי שמדלגים ימינה ושמאלה כשמשחקים קלאס.
אוקצור אולי בשל התרגום, אולי בשל השינויים שחלו בעולם, קריאת הספר, לא גרמה לי לאורגזמה אפלטונית כפי שכותבים מבקרי הספר. ועל כן איני ממליץ לכם לקרוא אותו. הבאתי את ההקדמה של עורך הסדרה בעברית שממש משתפך ומשבח את הספר ואת סגנונו.
כעת נעבור לספר שקראתי במקביל השטן בעיר הלבנה מאת אריק לארסון.
אל הספר התוודעתי בעקבות צפייה בערוץ ההיסטוריה בתוכנית שסוקרת פשיעות מפורסמות. בתוכנית סופר על רוצח סדרתי בשם הולמס (שניכס לו את השם ע"ש גיבורו של קונאן דויל שרלוק הולמס) שהיה מכונת מוות אימתנית ובמהלך מספר שנים רצח כ 200 נפשות רובן נשים. נכנסתי לספריה שאלתי את הספר וקראתיו במרתון קריאה. הספר מתאר שתי עלילות ראשיות המתנהלות במקביל. את תאורי מעלליו של הפושע הולמס ובמקביל את הקמת היריד העולמי בשיקגו של שנת 1893היריד נקבע לזכר 400 שנה לגילוי אמריקה ע"י קולומבוס. להזכירכם בני האדם אוהבים להסתובב להתחכך, לראות ולהראות ובאותם ימים הירידים ספקו לחם ושעשועים. גם סגנון התצוגות והמופעים היו זהים בין פריז לשיקגו. לדוגמא המופע של באפאלו ביל שהציג מופע וודביל.
בשנת 1889 התקיימה התערוכה העולמית בפריז לכבוד מאה שנים לפרוץ המהפכה הצרפתית. תערוכת פריז התפרסמה בעיקר, בזכות מגדל אייפל שהוקם לכבודה.
בספר מסופר על קצה המזלג על התככים והפוליטיקות שהתנהלו בארה"ב לגבי מיקום התערוכה העולמית של שנת 1893 ולבסוף נבחרה העיר שיקגו. תאור תכנון והקמת הפרוייקט הגרנדיוזי תוך אילוצי תקציב וזמן הינם אולי בצפר מצוין למתכננים לכן אני ממליץ לקרוא ולהבין שבעצם אין חדש תחת השמש. תמיד ימצאו אלו שרק יחבלו בכל פרוייקט ויערימו קשיים.
מקריאת הספר ניתן ללמוד על עוצמתה של האומה האמריקאית שמסוגלת לבצע ולהוציא לפועל כל חלום. אדריכל הנוף של התערוכה (מעצב ומבצע הסנטרל פארק בניו יורק) קבל ששנתיים וחצי אינם מספיקים בכדי להפוך את אדמת הביצות מסביב לאגם לפארק, כמובן שהפרוייקט הושלם לשביעות רצונו של אדריכל הנוף. מנהל הפרוייקט דניאל ברנהם ושותפו הארכיטקט ג'ון רוט תכננו, עיצבו, הניעו ופקחו על עשרות קבלנים ואלפי עובדים ופתחו את התערוכה העולמית של שנת 1893 בזמן על אף הקשיים. דניאל ברנהם שיחק לו מזלו בדמות מהנדס גאון שהפך את חזונו להקים גלגל ענק שיאפיל על מגדל האייפל ויהווה את האטרקציה של התערוכה.
הגלגל תוכנן במטרה להתחרות במגדל אייפל שהוקם עבור התערוכה העולמית של פריז (1889).[1] הגלגל, ששקל כ-2,000 טונות, היה המתקן הגדול בתערוכה והונע על ידי שני מנועי קיטור, שהספק כל אחד 1,000 כוחות סוס. בגלגל היו 36 תאי נוסעים שכל אחד מהם היה בגודל אוטובוס שבכל אחד יכלו לנסוע 60 נוסעים (20 יישובים ו-40 עומדים), ובסה"כ 2,160 נוסעים. הגלגל היה מבנה הפלדה הגדול ביותר שניצוק באותה עת, ובשל גובהו - 26 קומות - היה אחד המבנים הגבוהים בעולם (אולם רבע מגובה מגדל אייפל).
הגלגל השלים סיבוב ב-20 דקות, ועלות הנסיעה בגלגל הייתה חצי דולר אמריקאי.
לאחר סיום היריד הועבר הגלגל ליריד נוסף, בשנת 1904 הועבר ליריד שנערך בסנט לואיס ולבסוף הושמד על ידי פיצוץ באותה שנה. מקור
שיקגו כונתה העיר השחורה בעיקר בשל הסירחון והזוהמה שהיו חלק מתעשיית הבשר שהוקמה בה והיוו חלק מהפולקלור של סוף המאה ה 19. אזור התערוכה העולמית כונה העיר הלבנה בשל הניקיון והמודרניזציה ששררו בו.
מענין לענין באותו ענין, אני ממליץ לקרוא את "הג'ונגל" מאת אפטון סינקלר בספר זה סינקלר מציג את תנאי העבודה והמחיה הקשים של העובדים במפעלי הבשר בשיקגו (העיר השחורה).
הג'ונגל
הוא סיפור טראגי על מהגרים הנטחנים בתעשייה האמריקנית חסרת המעצורים על
החלום האמריקני שנהפך לסיוט קפקאי. בסצינות מזעזעות, מן הקשות ביותר
בספרות המודרנית, מתאר אפטון סינקלר בריאליזם חסר רחמים את החיים בבית
חרושת בשיקגו בשנים הראשונות של המאה העשרים : האימה של בתי המטבחיים תנאי
העבודה הברבריים, העוני המנוול, המחלות, הייאוש. כל אלה מתגלים לקורא
באמצעות עיניו של יורגיס רודוקוס מהגר ליטאי צעיר שבא לעולם החדש לבנות
בית לעצמו, לארוסתו ולמשפחתה.
בשנת 1906 לא הסכים שום מו"ל להוציא לאור את הג'ונגל ואפטון סינקלר הוציאו לאור על חשבונו. עם הופעתו עורר הספר סערה ציבורית שאילצה את ממשלת ארצות-הברית לפתוח בחקירה ובעקבותיה לחוקק חוקים מתקדמים בכל הנוגע לתעשיית המזון. ספר זה גם ביסס את מעמדו של סינקלר כלוחם ללא חת לזכויותיו של האדם העובד. מקור
*ממליץ לקרוא את כל ספריו של אפטון סינקלר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה